English עברית
פרק עשירי: התנדבות למלחמת העצמאות של מדינת ישאל

הסיוע למדינת ישראל שעדיין לא קמה, ניתן במספר שדות-תעופה בצ'כוסלובקיה,
גם מהארץ נשלחו טייסים לקורסי הסבה למטוסים הגרמניים שצ'כוסלובקיה עמדה למכור למדינת ישראל שזה עתה קמה.
לאחר מיון ובדיקות רפואיות נשלחנו לבית-ספר לטיס של חיל-האוויר הצ'כוסלובקי באולומוץ. זה היה יוני 1948, כחודש לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, שמקימיה כבר נלחמו יותר מחצי שנה בערבים – המקומיים והשכנים – שרצו לסכל את הקמת המדינה הציונית.
גם לקורס שלנו הגיעו בשלב מאוחר יותר 16 טייסים ישראלים, רובם בוגרי קלוב התעופה בארץ.
היינו שתי קבוצות נפרדות כי הישראלים לא שלטו בשפה הצ'כית וההדרכה שלהם נוהלה בשפה האנגלית.
לנו, המתנדבים הצ'כוסלובקים, היה ברור שאנחנו יוצאים לארץ-ישראל להילחם להבטחת עצמאותה של מדינת היהודים החדשה, אשר נועדה לקום על-פי החלטת ארגון האומות המאוחדות. בגמר המלחמה, נשוב לצ'כוסלובקיה.
בסוף נובמבר 1948 החליטה ממשלת צ'כוסלובקיה כנראה לפי הוראות ברית המועצות להפסיק את הקורסים והעזרה הצבאית. בגלל קשיים ושיבושים שונים הגעתי ארצה בסוף מארס 1949. נקלטתי בחיל האוויר במטה ששכן בזמנו במחנה "אריאל" ביפו.
אני המשכתי לשרת בחיל-האוויר גם לאחר שנסתיימה מלחמת העצמאות, אך לא ראיתי את עצמי כאיש-צבא מקצועי. יחד עם ידיד מחיל-האוויר תיכננתי יציאה לאזרחות – תוך קיום קשר הדוק עם החיל.
השתחררתי מחיל-האוויר בתחילת שנת 1951 – ולא חזרתי לצ'כוסלובקיה.
כעבור 60 שנה קיבלתי את כנפי הטייס מחיל האוויר הצ'כי, שלא קיבלנו בשעתו בגלל הסיום החטוף של "הסיפור הצ'כי". זה קרה בטקס חגיגי בבית חיל האוויר בהרצליה, בנוכחות שרת ההגנה הצ'כית, ולסטה פרקנובה, שגריר צ'כיה בישראל, מיכאל ז'נטובסקי ורמטכ'ל צבא צ'כיה העניקו את הכנפיים בשם ארצם, על-פי המלצתו של מפקד חיל האוויר הצ'כי. הייתי אחד מחצי תריסר הבוגרים שעדיין היו בחיים.